לשכות המסחר – ירושלים, חיפה ובאר שבע: "זכות הבחירה של בעל עסק – היכן להתאגד הנה זכות בסיסית. לא נאפשר גביית דמי טיפול ארגונית בכפייה לחברינו בקהילה העסקית "

לשכות המסחר – ירושלים, חיפה ובאר שבע: "זכות הבחירה של בעל עסק – היכן להתאגד הנה זכות בסיסית. לא נאפשר גביית דמי טיפול ארגונית בכפייה לחברינו בקהילה העסקית "

השבוע בית המשפט העליון עצר הליכי משפט בבתי הדין לעבודה לאכיפת תקנות מפלות – "דמי טיפול ארגוני, צו ביניים."

נשיא לשכת המסחר ירושלים דרור אטרי: "אבקש לברך את חברי נשיא לשכת המסחר חיפה והצפון דוד קסטל על ההחלטה הראויה והמתבקשת שנתן בית המשפט העליון בעתירה אותה הגישה לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון בדבר הזכות לחופש ההתאגדות של בעלי העסקים.

לשכת המסחר ירושלים עומדת עמידה איתנה לצד הלשכה בחיפה ולא תאפשר ניסיונות של גביית דמי טיפול ארגוני מחברנו בקהילה העסקית וזאת מבלי שבחר בעל העסק להתאגד באותו ארגון המבקש לבצע גבייה.

אני קורא לבעל עסק אשר נתבע או נדרש לשלם דמי טיפול ארגוני בכפייה, לפנות עוד היום למחלקה המשפטית שלנו 03-7561353 ואנו נבחן את הנושא יחדיו ונסייע לחבר."

מתן הצו עשוי להוות סימן אזהרה למי שמבקש להתקין תקנות דמי טיפול ארגוני היוצרות מונופול בשוק ארגוני המעסיקים ומבטלות זכות בחירה אמיתית לכל מעסיק באיזה ארגון מעסיקים ברצונו החופשי להתאגד.

בית המשפט הגבוה לצדק הורה, בסוף השבוע שעבר, לבקשת לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון, על הפסקת כל ההליכים התלויים בבתי הדין לעבודה מכוח תקנות הסכמים קיבוציים (דמי טיפול ארגוני). זאת, לאחר שהובהר כי התקנות האלה יוצרות הפליה פסולה בין בתי עסק מתחום המסחר והשירותים לבין בתי עסק בתחום התעשיה והמלאכה הקלה. בשל תקנות אלה נתבעו בתי עסק רבים לשלם כספים ניכרים לארגוני מעסיקים שבהם הם לא חברים כלל.

צו הביניים של בית המשפט הגבוה לצדק שניתן על ידי המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין וכן השופטים שהם וסולברג, מסיר עננה גדולה מאלפי עסקים בפריפריה. מדובר בצו ביניים שניתן בעתירה שהוגשה כבר בשנת 2014,[1] לאחר שבכמה מקרים קבעו בתי הדין לעבודה בעצמם כי התקנות, אינןן חוקיות, מפלות ופוגעות בחופש ההתאגדות.

תקנות הסכמים קיבוציים קיימות משנות ה-70. הן קובעות כי כאשר נכרת הסכם קיבוצי בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים וההסכם הורחב – חייבים אותם עובדים ומעסיקים שאינם מאוגדים בארגונים לשלם תשלום, הקרוי "דמי טיפול ארגוני" לאותם ארגוני מעסיקים גדולים. באופן חריג ומוזר, הגישו ארגונים אלה תביעות גם כנגד עשרות רבות של עסקים שהיו חברים בארגונים אחרים, ועל כן מאוגדים, תוך הסתמכות על כך כי הפטור ניתן בתקנות רק לענפי מסחר ושירותים ולא לתעשיה. כל הניסיונות להסביר כי לא זו הייתה מטרת החוק וכי הגשת תביעות נגד עסקים בפריפריה גוזרת עליהם תשלום כפול, ומכבידה על עסקים שממילא מצויים ברובם במצב קשה – לא הועילו.

כך מצאו עצמם בתי העסק בפריפריה (חיפה והצפון ובאר שבע והדרום) בבעיה חמורה: גם כאשר הם חברים המשלמים דמי חבר לארגון מעסיקים המספק להם סל שירותים עשיר, באו ארגוני המעסיקים הגדולים בענף ודרשו מהם לשלם תשלום כפייה נוסף כ"דמי טיפול ארגוני", אף שאינם חברים בהם. הדרישה לתשלום מגיעה פעמים רבות באמצעות הגשת תביעה בבתי הדין לעבודה כנגד המעסיקים.  

במצב זה נכנסה לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון לפעולה והגישה סיוע לכל מי שנתבע על ידי הארגונים הגדולים. הלשכה פנתה לבג"צ למניעת המשך הליכים אלה, המפלים ללא הצדקה בין ענפים שונים, והפוגעים פגיעה אנושה בחופש ההתאגדות ובתחרות בין ארגוני המעסיקים. למעשה, המדינה עצמה הודתה כי התקנות הקיימות אינן תקינות וכי יש לתקנן אבל הוסיפה כי ממילא יש הליך לתיקון התקנות האמור להסתיים בקרוב. אלא שמאז 2014 ועד היום לא תוקנו התקנות ולא חל כל שיפור במצב – עשרות תביעות המשיכו להיות מוגשות נגד חברי הלשכה, לטענתה – באופן לא חוקי ומתנכל.

לאורך תקופה ארוכה, המדינה שבה וחזרה בפני בג"ץ כאילו התקנות הקיימות והמפלות עומדות בפני תיקון והעתירה תתייתר, ולכן אין כל טעם במתן צו הביניים שביקשה העותרת. בית המשפט העליון, אף שהביע מורת רוחו מהתמהמהות המדינה בעניין, הסכים לדחיית הדיון בעתירה פעם אחר פעם, בעוד התביעות כנגד חברי הלשכה, תלויות ועומדות בפני הערכאות השונות בבתי הדין לעבודה.

לאחרונה, לנוכח הימשכות ההליכים ואי- ההתקדמות מצד המדינה בהתקנת התקנות החדשות, ביקשה לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון מבג"ץ, כי עד אשר יתוקנו התקנות החדשות, ייתן צו המפסיק את כל ההליכים המשפטיים כנגד חבריה (שהם מעסיקים החברים בארגון מעסיקים חלופי, הנתבעים לשלם לארגון הגדול בענף אף שאינם חברים בו). בבקשתה הדגישה הלשכה כי לאור העובדה כי מאות תביעות שהוגשו לפי התקנות הקיימות כבר תלויות ועומדות – ממילא מתחייבת הכרעה עקרונית של בג"צ בסוגיית חוקיותן של התקנות הקיימות, אשר לטענת הלשכה יוצרות מונופול, ופוגעות פגיעה אנושה בתחרות ובחופש ההתאגדות.

כאמור, ביום 15.2.2017, נענה בית המשפט העליון לבקשה, והורה על מתן צו לפיו לא יימשכו הדיונים בהליכים התלויים ועומדים בבתי הדין לעבודה לעניין גבייה מכוח התקנות הקיימות. הצו ניתן עד ליום 15.5.2017. בצו נקבע כדלקמן:

"נוכח הימשכותם של הליכי התקנת התקנות החדשות, ניתן בזה צו לפיו לא יימשך לעת הזאת הדיון בהליכים התלויים ועומדים בבתי הדין לעבודה לעניין גביה מכוח התקנות הקיימות; בשלב זה – תוקף הצו עד 15.5.17."

משמעות הדברים היא כי בית המשפט הגבוה לצדק סבור, כי הצדק עם העותרות ואין לתבוע את החברים בלשכות המסחר והתעשיה בפריפריה על בסיס תקנות מפלות, שאינן מעניקות פטור למי שהוא כבר חבר בארגון מעסיקים אחר במגזרי התעשיה והמלאכה הזעירה. מתן הצו עשוי להוות סימן אזהרה למי שמבקש להתקין תקנות דמי טיפול ארגוני היוצרות מונופול בשוק ארגוני המעסיקים ומבטלות זכות בחירה אמיתית באיזה ארגון מעסיקים ברצונו החופשי של כל מעסיק להתאגד.  עוד קבע בג"ץ כי על המדינה להעביר הודעת עדכון מטעמה לעניין התקנות עד ליום 31.3.2017.

יצויין כי בימים אלו מצויה על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת טיוטת תקנות חדשה, המתיימרת לבטל כליל את הפטור הקיים (ביטול תקנה 3(11)). טיוטה זו, אם תתקבל, תביא לנסיגה חמורה בחופש הבחירה ובחופש ההתאגדות של העסקים במדינת ישראל, אשר קיימים כיום בכל הענפים, פרט לענפי התעשיה והמלאכה.  הלשכה פועלת גם לתיקון הטיוטה האמורה כך שיובטח חופש הבחירה והתחרות והעסקים בפריפריה יוגנו מפני מונופול בשוק ארגוני המעסיקים.

את הלשכה ייצגו בהליך: עו"ד דרור שטרום, עו"ד גיל עוז ועו"ד דלית יעקובוביץ'.

את המדינה ייצגה עו"ד מיכל לייסר ואת הכנסת ייצג עוה"ד ד"ר גור בליי.

*החומר המצורף באדיבות לשכת המסחר והתעשייה חיפה והצפון